"בחסות החשיכה, בחסות המוזיקה החזקה, בחסות הצפיפות – נשלחת יד. עוברת, נוגעת, נעלמת."
משפט זה יכול להיות תחילתו של סיפור, אולם משפט זה הינו תיאור של צורת התנהגות רווחת מאוד במקומות הבילוי הליליים. אותם מקומות המושכים צעירים וצעירות. אותם מקומות המאפשרים להם מפגשים בלתי-אמצעיים. אותם מקומות המספקים את כל התפאורה שתקל על אותם מפגשים. אותם מקומות המאפשרים לנערים ונערות להתנהג "מיני" יותר מאשר במקומות אחרים, מבלי להיחשב מופקרים, או בעיקר מופקרות. אותם מקומות המהווים כר נרחב להטרדות מיניות למיניהן.
יד נשלחת, עוברת, נוגעת מבלי לבקש רשות. מבלי להזדהות ובוודאי שמבלי לעצור ולו לרגע כדי לאפשר תגובה. התגובה לא מעניינת את הנוגעים וגם הרשות לא מעניינת אותם. כאילו אלה חוקי המשחק – מי שבאה למקומות אלו צריכה לקחת בחשבון כי אלה התנאים ולא להתלונן על כך.
ואני יכולה לשמוע את הקולות השואלים: "על מה הפליאה?". ואת הקולות המתייחסים ללבושן והתנהגותן של הנערות ההולכות לבלות. קולות אשר מצד אחד שמים את הסיבה לאותן הטרדות על צורת הלבוש ודרך ההתנהגות, של המוטרדות כמובן. ומן הצד השני מרגיעים את אלה האומרים, שכמובן אינם הולכים/ות למקומות בילוי כאלה, אינם מתלבשות/ים כך ולא מתנהגות כך, ולכן להם זה לא קורה.ואני יכולה לשמוע את הקולות האומרים "ככה זה, צעירים, הורמונים, אוירה מינית, התנסויות" ועד כדי "מי שמכניס ידו לאש שלא יצפה כי לא יכווה".
ואני רוצה להפנות את הזרקור לאותם מטרידים, לאותם אלה המרשים לעצמם לגעת, למשש, להטריד. למה הם עושים זאת? מי נותן להם רשות להתנהג כך?
ואני רוצה להפנות את הזרקור לבעלי אותם מקומות בילוי. ברור לי כי הצלחתו וכוח משיכתו של מקום תלוי באווירה הנוצרת בו. ברור לי כי חלק מכוח המשיכה עבור צעירים (וגם לא) טמון באווירה המינית הקיימת במקום. כפי שהסביר לי אחד מהם פעם: "מדובר בצעירים שמערבבים אלכוהול והורמונים בשעות הלילה. אני יודע שהטרדות מיניות קיימות גם אצלנו, אבל למה להעיר את הדוב מרבצו?!"
במקומות הבילוי ישנה הרשאה להתנהגות מינית, אולם אין עדיין את ההרשאה לסרב. לסירוב במקומות אלו אין עדיין מקום של כבוד.
רוצה לומר – יש עוד אפשרות! ניתן ליצור אווירה מינית במקום בילוי ללא מעורבות של הטרדות מיניות. זה תלוי בנו כחברה וכפרטים בחברה, ובעיקר לאותם פרטים שיש להם קצת יותר משאבי כוח בחברה. ההבדל שבין מיניות ואווירה מינית לבין הטרדות מיניות טמון בנורמות החברתיות שלנו, ואותה אפשר לשנות ואפילו להרוויח מכך.
ובנוסף – יזכה אותו מקום ליחסי ציבור חיוביים ומפרגנים, מבל להשקיע בכך משאבים כספיים.
"מידה של מתח מיני זה טוב לעסקים, מושך לקוחות, גורם להם להזמין יותר ובודאי להשאיר טיפ נדיב יותר בסוף הערב. גם המלצרית נהנית מזה". כפי שאמר לי בעל מסעדה. ועוד הוסיף ואמר: "בענף שלנו עובדים בעיקר הרבה אנשים צעירים. העבודה מסתיימת בדרך כלל אל תוך הלילה, וגם אלכוהול מעורב כאן. השילוב של כל אלה יוצר לעיתים חוסר הבנה ודינאמיקה של הטרדות מיניות. זה קיים, אני יודע, אבל אין לי עניין לעורר את הנושא".
בענף המסעדות והאירוח ישנן שתי חזיתות התמודדות עם הנושא. האחד כמו בכל מקום עבודה, בין עמיתים ויותר מכך בין עובדות ועובדים לבין מנהליהם בדרגים השונים (מנהלי משמרת ועד מנהלי המסעדה). השני – בין מלצריות ומלצרים לבין הלקוחות.
תפקידם של המלצרים והמלצריות הינו לשרת את לקוחות המסעדה. מהו שירות זה? היכן עובר הגבול בין שירות לבין הטרדה? עד כמה "הלקוח תמיד צודק", גם אם הוא זה שנותן את הטיפ בסוף הערב?
צוות מקצועי ומיומן הוא אחד מאבני היסוד של כל בית קפה, פאב או מסעדה. יצירת תחושת שייכות בקרב הצוות תורמת רבות לסביבת העבודה וליעילותה. מנהלים רבים גם מעודדים את תחושת ה"משפחתיות" המביאה ליחסים יותר קרובים ופחות רשמיים בין חברי הצוות, דבר התורם לתחושת השייכות.
הטרדה מינית בעבודה פוגעת בעובדים, פוגמת ביעילות העבודה וחושפת מנהלים ובעלי מסעדות לתביעה כספית, גם אם לא הייתה להם יד ורגל בעניין. (ע"פ החוק נגד הטרדה מינית בעבודה)
זה לא מחויב המציאות. ניתן למנוע, ניתן ליצור אווירת עבודה יעילה ואפקטיבית המונעת הטרדות מיניות.
שקל אחד של מניעה שווה יותר מאלף שקלים של טיפול.
כמו שלא תביא ללקוח מנה "המתאימה" לו על פי התנהגותו, לבושו ודרך דיבורו, כך אל תסיק כוונות מיניות על פי אלה. אותו אתה שואל, מקשיב לרצונו, ואם משהו לא ברור – חוזר ושואל. כך גם כלפי בן או בת הזוג או כל אחת ואחד אחר, בהתנהגות המינית.
