בגיל שבו עושה הילד צעדים ראשונים בהתבגרות, מתגברות החרדות בקרב ההורים מפני תקיפה או ניצול מיני. סדנה להורים מעניקה כלים להתמודדות עם חוסר האונים
מדי ערב שישי חוזר הריטואל: "אל תלכי לבד ותמיד תהיי עם הסלולרי שלך בכיס. אוי ואבוי אם תתקרבי לזרים ואחר כך תספרי לי שמשהו קרה לך". במילים אלה מלווה נירית את בתה, בת השמונה, למסיבת הכיתה השבועית, אחוזת אימה ופחד. היא משגיחה על הילדה עד שזו נבלעת בבית שבו נערכת המסיבה, ולאחר מכן מבלה שעות ארוכות מתחת למרפסת, עד שהבת מסיימת את הבילוי ושבה הביתה בבטחה. "כשאינני יכולה להיות עמה, אני שולחת את בעלי או את השכנה, או אפילו משלמת לאיזו תיכוניסטית שתמלא את מקומי. ואם כל אלה לא יוצאים לפועל, אני נמצאת בהיסטריה במשך שעות, עד הרגע שהיא חוזרת הביתה".
חרדות הנוגעות לביטחון הילדים, גם אם לעתים אינן רציונליות, מלוות הורים רבים לילדים, בייחוד בגיל שבו הם מתחילים לבלות מחוץ לבית ועושים צעדים ראשונים בתהליך ההתבגרות. מלבד להדיר שינה מעיני ההורים, חרדות אלה, בעיקר כשהן חזקות במיוחד, עלולות לחבל בקשרים שבין ההורה לילד או להוביל למאבק כוחות ביניהם. הורים המגוננים על ילדיהם יתר על המידה, עלולים למנוע מהם ליהנות בבילוי ובמקרים קיצוניים אף לפתח אצלם פחדים מוגזמים, בייחוד כשמדובר בחרדות מפני תקיפה מינית.
ליאור גל-כהן, מרצה ומנחת קבוצות, מקיימת סדנאות להורים בנושא התמודדות עם הטרדות ותקיפות מיניות, לאחר שאיתר צורך רב בקרב הורים החשים חסרי אונים ומבקשים להקנות לילדיהם כללי זהירות נכונים, לזהות מקרים שאירעו ולדעת לטפל כהלכה במצוקה אפשרית.
"מאחר שהורים מפחדים מאוד, הם מעבירים לילד את פחדיהם, כאשר בעצם הם רוצים לעזור לו וללמד אותו איך להיזהר, אך אינם יודעים איך לעשות זאת כראוי", אומרת גל-כהן, שבזמנה הפנוי אף מתנדבת באופן פעיל במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב.
לדבריה, כ-60 אחוז ממקרי התקיפות המיניות מתרחשים בקרב ילדים ונוער מתחת לגיל 18, כאשר עד גיל עשר זהה כמות הנתקפים והמנוצלים אצל שני המינים. "במרבית המקרים, התוקף אינו אדם זר, אלא מוכר לילד", היא מוסיפה, "ולכן כלל הזהירות השכיח 'אל תיקח סוכריות מזרים', חסר משמעות ואינו רלוונטי למה שמתרחש בשטח".
שחרור מסטריאוטיפים
הסדנה בהפעלתה של גל-כהן, כוללת שלושה עד ארבעה מפגשים עם ההורים, ונמשכים לאורך כשעתיים כל אחד, כאשר במהלכם היא מעניקה להם כלים וידע תיאורטי שיסייעו להם להתמודד עם חרדות מפני תקיפה מינית.
בסדנה הם לומדים איך לזהות מקרים שבהם אירע דבר מה לילד ואיך להגיב במצב כזה, כמו גם איך לדבר עם הילד על הנושא בלי להחדיר בו פחד וגם לגרום לו לספר להורה על דברים שאינם מתנהלים כשורה. לדברי גל-כהן, למרות המודעות לנושא, שעלתה בשנים האחרונות, הורים רבים אוחזים עדיין בסטריאוטיפים, דוגמת "התוקף הוא בדרך כלל אדם זר", או "בחורה שנאנסה בבית התוקף, בוודאי רמזה לו שהיא מעוניינת או שלא הייתה תקיפה מספיק".
"המטרה העיקרית של הסדנה היא למנוע מן ההורה מצב של חוסר אונים", אומרת גל-כהן. "כאשר ילדה באה לספר לאמה על מה שאירע לה, האם עלולה להתפרק לה מול העיניים, ואז מתקיים למעשה מעין חילוף תפקידים שבו הילד הוא השומר והמטפל, ואילו ההורה נוהג כילד מבוהל שאינו יודע כיצד להגיב. המטרה היא להקנות להורים כלים שיאפשרו להם להגיב בדרך הנכונה שתואמת את צורכי הילדים. כך, אם חלילה הילד יספר לנו שאירע לו מקרה כזה, נוכל לרסן את הפחד ולהגיב בצורה הנכונה".
בכל אחד מהמפגשים לומדים ההורים כיצד להתמודד עם הסיטואציה הקשה ועם אורח החיים העכשווי שמבטא פחד תמידי. במפגש הראשון חושפת בפניהם גל-כהן את הסטריאוטיפים והדעות הקדומות, נתונים בנושא תקיפה מינית ודרכים למניעת הטראומה.
במפגשים הבאים מוסבר להורים מהי למעשה תקיפה מינית, ומודגש כי אין מדובר רק במצבים של מגע, אלא גם בחשיפת ילדים ליחסי מין, לתכנים פורנוגרפיים, לאוננות ועוד. גל-כהן מציינת בפני ההורים כי מרבית המקרים אינם נעשים כתוצאה מהפעלת כוח פיזי, אלא בשל חשש עצום של הילד מפני אפשרות שהתוקף יגלה את הסוד או שאף אחד לא יאמין לו אם ינסה לספר על מה שאירע.
אולם לסדנה יש גם פן יישומי ולא רק תיאורטי. ההורים לומדים מגוון דרכי תגובה למצבים שהילד עלול לעבור, חלילה, כמו תקיפה מינית, לצד דרכים שבהן רצוי לשוחח אתו על הנושא, גם בלי שחווה תקיפה כזו.
משחקי תחושות
במהלך המפגשים מלמדת גל-כהן את ההורים, בין השאר, איך לסייע לילדים קטנים לזהות את ההבדל בין תחושות נעימות לתחושות שאינן נעימות, דרך משחק.
"ניתן, למשל, לחתוך תפוח לפלחים, לבקש מהילד לטעום פלח מהפרי ולשאול אותו אם זה טעים לו. הילד יגיד בוודאי שזה טעים, ואז יש לבקש ממנו לצחצח שיניים עם משחה ומיד לאחר מכן לטעום שוב פלח מהתפוח. מאחר שהצחצוח יוצר תחושת חומציות בפה, נוצר טעם רע בשילוב עם אכילת התפוח, ולכן הפעם ישיב הילד שהפלח לא טעים כלל. בדרך זו הוא ילמד שאותו הדבר עצמו יכול להיות טעים במצב אחד, אך לא טעים במצב אחר. כך גם במקרה של נשיקות – יש נשיקות שאוהבים ויש נשיקות שלא אוהבים".
גל-כהן ממליצה לעבוד עם הילד על תחושות, על פי חמשת החושים: למשל, תחושות של מגע בבד – מתי והיכן נעים לי כשהבד נוגע בי, אלו בדים נעימים למגע ואלו אינם וכו'. באופן דומה, ניתן לנהוג עם מוזיקה וריחות.
דגש רב ניתן בסדנה גם לעניין הסודיות בהקשר של ניצול ופגיעה מינית. כדי ללמד את הילד מהו ההבדל בין סוד רע לסוד טוב, ממליצה גל-כהן להיעזר בשיטת הדמיון המודרך. "ראשית, יש לבחור סוד טוב ולבקש מהילד לטייל עם הסוד המסתורי בגוף, להוציאו מהבטן, להורידו לרגליים, לטפס אתו לראש, לאן שמתחשק לו, ולשאול מהי התחושה שהסוד הטוב יצר אצלו. אחר כך הילד יבחר סוד רע ויעביר גם אותו בגוף. כאשר נשאל את הילד מה עשה לו בגוף הסוד הרע, הוא יספר על תחושות שונות". עם זאת, גל-כהן מציעה להורים לא ללחוץ על הילד לספר את הסוד שלו דווקא להם. "ההורים מצפים שהילד יספר להם את הסוד, אבל כדאי לאפשר לו לשתף דווקא מישהו אחר וההורה צריך לקבל זאת, ולא לגרום לילד תחושה של אי נוחות. מוטב שיספר את הסוד לאדם מסוים, מאשר לאף אחד".
באשר לדרך התגובה, גל-כהן מדגישה שעל ההורים לחשוב היטב בעת תגובתם כאשר הילד חושף בפניהם את דבר התקיפה. "לא כדאי לשאול שאלות כמו 'למה' ובטח שלא להטיף מוסר. רצוי לא לחקור, לא להטיל אחריות וגם לא להטיל ספק בנאמר. יש להקשיב, לעודד את הילד לדבר, להתייחס לתחושות ולרגשות שעולים בשיחה, להאמין, ובעיקר להעניק המון אהבה שתעודד את רוחו של הילד ותספק לו תחושת הגנה וביטחון".
ערנות לתסמינים
גם כאשר הילד אינו מספר דבר, חשוב שההורים יהיו קשובים לתגובות גופניות, התנהגותיות ורגשיות. לדברי גל-כהן, תגובות פיזיות עלולות להתבטא בצרידות כרונית, מחלת מין, קשיים או כאבים בהליכה או בישיבה, דלקות בדרכי השתן, פריחה, גירוי או פצעים באיבר המין. יכולות להופיע גם תגובות נפשיות המתבטאות בפחד עקבי ממקומות או מאנשים מסוימים, שינוי בתפקוד בגן או בבית הספר, שינוי בהתנהגות החברתית, הפרעות אכילה ושינה, התנהגות מינית שאינה מתאימה לגיל, הפרעות חרדה, אי שקט ובעיות קשב וריכוז.
גל-כהן מסכמת: "הימצאותם של אחד או יותר מהסימנים הללו, אינה מצביעה בהכרח על תקיפה מינית, אך מחייבת בדיקה".
