סמכתי עליך, שמחתי עליך
לא סתם היית בתפקיד. ניתן לך הכוח הזה כדי שתלמד, תעזור, תקדם, תגדל אותי.
היה לך כוח עלי
כי עבדתי אצלך
כי טופלתי על ידך
כי נולדתי לך.
היה לך כוח שהחברה בה עבדתי נתנה לך
היה לך כוח שהממסד הרפואי נתן לך
היה לך כוח שהעולם נתן לך כמוליד אותי.
ואתה ניצלת את מעמד הכוח הזה כדי לנצל אותי. ואני, מה חשבתי לי?
מול המנהל, שנכנס לי לתחתונים עם השאלות שלו, חשבתי שאני פשוט לא מסתדרת עם הומור של מנהלים.
מול הפסיכיאטר – חשבתי שאני, כנראה, לא מתאימה לטיפול שלו.
מול אבא – חשבתי שהוא הכי אוהב אותי בעולם. משהו לא הרגיש בסדר, לא הרגשתי טוב, אבל הוא אהב אותי בעולם, מכולם. לא התאים לי העולם הזה.
ועם הזמן הבנתי –
זו לא אני, זה אתה.
אתה ניצלת את הכוח שהיה לך עלי מפני ש…….. יכולת.
אתה התחלת אבא, אחרים הלכו בעקבותיך.
סמכתי עליך
שמחתי עליך
שברת לי את הלב
צילקת אותי לעולם
